זה כמו להתנדב 15 שעות,
רק ב50 שניות ובלי לקום מהספה
בזכות 103,500 תורמים ו1,000 מתנדבים
אנחנו שולחים 1,500 ארוחות חמות לשורדי השואה, בכל יום.
יש עוד 6,300 שורדים שאפשר להגיע אליהם עד ראש השנה, רוצה לעזור לנו?
עכשיו זו ההזדמנות, אולי האחרונה לעזור לשורדי השואה
לחץ על הכפתור ועבור לדף התרומה המאובטח (כל סכום מתקבל)
כפי שנראה ב:
עדיין לא מאוחר מדי, עדיין יש תקווה...
למעשה, בדקתי אותה באופן אישי:
אתה יכול להציל עשרות שורדי שואה בדקות הקרובות
בדיוק כמו שעשיתי לפני שבוע:
נתחיל מהסוף:
השעה הייתה 22:30.
הגענו עייפים,
תשושים,
ובעיקר… שבעים.
מחוייכים כאילו זכינו במיליון דולר.
זה התחיל בשלישי,
בצהריים.
ארזתי תיק.
אמרתי יפה שלום לאמא.
וירדנו בתחנת ראשון לציון.
אני ו-לוי.
לוי, החבר שבא איתי.
נכנסנו למטבחון.
וראינו את מנדי,
אחראי המתנדבים.
"מה אתם עומדים,
יאללה בואו נתחיל"
הוא אומר בחצי חיוך 🙂
מיד הוא גלגל עגלה עשירה.
עמוסה בתפוחי אדמה,
צ'יפס,
שניצלים,
אסאדו.
"נייס, כל זה לשורדי השואה?" שאלתי.
"איזה… יש עוד 3 עגלות כאלה מאחורה ;)"
הוא צחק עליי.
"טוב אנחנו עומדים פה?
יאללה לעבודה."
הוא אמר.
מנדי הפעיל את ה-JBL הכחול.
והתחלנו.
לא עברו 10 דקות ויצאו 70 המנות הראשונות.
תוך חצי שעה?
יצא הארגז הראשון.
(פחות מנה שנפלה על הרצפה, והלכה לפח.
בכל זאת… היגיינה.)
ואחרי שעה וחצי של שירים,
בדיחות, וסיפורי סבא של זכי המתנדב.
ישבנו כולנו במשרד הקטן.
עייפים, מותשים, ומסופקים.
ואז, כשראיתי את ערמת הארוחות שיצרנו:
זה הכה בי.
"בואנה, אתה קולט שהכנו ארוחות לבית ספר, שלם?!" אמרתי למנדי.
"חח היום היה יום יחסית חלש."
הוא צחק ונשען לאחור על הכיסא שלו.
"בדרך כלל יוצאות מכאן 1,500 ארוחות" הוא הוסיף.
"1500!?" זה מטורף!
"כן, הארוחות מגיעות מחר ב-12:00.
הם מגיעות ל-700 ניצולים שונים.
והכי מגניב? אלו ארוחות שאתה הכנת."
"אשכרה…"
אני פולט בזמן שאני מעכל את האסימון שנפל.
"ואתה יודע מה הכי מצחיק?"
הוא סיפר לי בדרך אגב קלאסית.
"מה?" שאלתי.
"זה בכלל לא האוכל שכואב להם. זה הבדידות"
"מה זאת אומרת?"
עיקמתי פרצוף…
"תחשוב שרוב השורדים בודדים, אין להם משפחה."
"זה לא כמו שליח וולט שמניח את האוכל ליד הדלת והולך" הוא סיפר…
"אתה יודע איזה קשרים יש למתנדבים והניצולים?"
פתאום זכי, או איך שאני קורא לו:
"הסבא של המתנדבים".
חזר עם כוס מים וחיזק אותו.
"יש שורד בשם אלכס…" הוא קטע את מנדי.
"לא מזמן קרה שטסתי במשך שבועיים
"ואז אחרי שבועיים הוא שאל לשלומי
אם אני בסדר, למה לא הגעתי"
"אשכרה." אמרתי.
"כן… אתה מבין?
זה כבר מעבר לרק ארוחה. זה אנושיות."
זכי חייך.
מנדי הוציא את הנייד והראה לנו:
"סתכל, זו העשייה שלנו בשנים האחרונות:"
בעזרת מעל 109,540 תורמים ומתנדבים
צפה עכשיו : מה ערוץ 10 מצא
על עמותת לחיות בכבוד
מודה.
בהתחלה, פחדתי להיעזר בעמותות.
חשוב לי ש100% מהתרומה הולכת למי שמגיע לו.
הקטע שגיליתי כאן?
זו לא עוד עמותה…
זה צינור ל-טוב שאתה מעניק לשורדים ,מניסיון אישי.
(זו הסיבה שצירפתי לך מסמכי הוכחה למטה)
אחרת,
זה לא היה קורה כבר קרוב ל-30 שנה.
איך זה עובד?
שלב 1# : אתה לוחץ כאן כדי לעבור לדף התרומה המאובטח.
שלב 2#: התרומה נקלטה בהצלחה! ומועברת אוטומטית למטבח.
(החשבונית לצורכי מס נשלחת מיידית למייל שלך)
שלב 3#:
המתנדבים מגיעים ואורזים את הארוחות.
באותו יום ארזנו מעל 700 מנות בשעה וחצי!
(שזה בערך בית ספר שלם)
שלב 4#: המתנדבים נוסעים במשלוח אישי עד הבית לבית השורד.
ומוסיפים לארוחה החמה חיבוק, חיוך וכמובן… אהבה.
שלב 5: זה הצליח! שימחת שורד שואה נוסף.
ומעבר לאוכל, הראת לו שאכפת לך ממנו.
עשית מעשה טוב בעולם הזה.
איך אני יודע?
כי החיוך שלהם, אומר את הכל.
*אם יש תקלה טכנית, מוזמן ללחוץ כאן וליצור קשר במייל
במה תבחר?
חודשיים מלאים באוכל מבושל
1,120₪ בלבד
30 יום של ארוחות חמות
רק 560₪
שבועיים של ארוחות חמות
בסך הכל 280₪
עכשיו זו הפעם, אולי האחרונה לעזור לשורדי השואה
ב4 קליקים מהספה, אפשר לשלוח חיבוק וארוחה חמה לשורד שואה
(עוד לפני שנגמרות הפרסומות בטלוויזיה)
אין לנו זמן לחכות
"עוד מעט כבר לא יהיו עדויות ממקור ראשון"
אמא שלי אמרה לי.
צודקת:
זו הסיבה להראות להם
כמה אנחנו מעריכים אותם,
דווקא עכשיו.
תכל'ס?
יש לנו הזדמנות
לתת דוגמא לדור הצעיר.
לילדים שיהפכו לאבות עוד 30 שנה.
ילדים שיגדלו עם ערכים.
הערכים שאנחנו מעניקים להם עכשיו.
הרי תסכים איתי,
זה לא משנה כמה נדבר
על נתינה ועזרה לזולת…
כלום לא שווה,
אם לא ניתן דוגמא בעצמנו.
כך או כך,
אני כבר תרמתי.
ביחד עם עוד 109,500 תורמים.
אתה מצטרף גם?
עכשיו זו הקריאה, אולי האחרונה לעזור לשורדי השואה
ב70 שניות תוכל לשנות את החיים של שורד שואה. בדיוק כמו שהשתנו החיים של אלכס, קלאודיה ועוד אלפים אחרים (כל סכום מתקבל)